<h1>פסקי ר"י מקורביל</h1>
<h2>דף ז:</h2>
עוד משמו. מקשי' העולם, למה אין מברכין לקדש אשה. ואמ' שרבי[נו] שמואל היה מברך אותה. והר"ר דוד אומ' שאין צריך לברך, כיון שאין הקדושין בידו, שאם רצתה מחזרת ידה ונמצא שבירך ברכה לבטלה.
<h2>דף מח.</h2>
עוד משמו. ונמצא כתוב בספר פסק דין אחד בשם הרב הספרדי, שאם ישנו איש אחד [שהוא] עני ביותר שאין יכול לפרנס אשתו כפי הצורך שכופין אותו ליתן גט, ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו ויתן לה כתובתה, ולא הביא ראיה לדבריו. ועכשיו נוהגים לכוף האיש להשכיר עצמו עבור מזונותיה, ואם ח"ו לא יספיק לה והיא תמצא מלוים שילוו לה בפני ב"ד ויפרעם האיש בעת תשיג ידו מלבד פרנסתו ומחיתו. וכן היה מורי הר"ר בשם רבותיו שנהגינן עתה לכוף האיש להשכיר עצמו עבור מזונות אשתו, אך יש אנשים מערימים בזה, ועל זה נאמר ויראת מאלקיך וגו'. ובלבד שתהא האשה מתנהגת עמו כדין וכשורה. ונראה דאיכא לדמויי להא דאמרו [כתובות מ"ח ע"א] עולה עמו ואינו יורדת, ולההיא [שם מ"ג ע"א] בזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים, ונמצא שהבן נדחה מפני אחותו. ונראה די"ל דכ"ש שיש לדחותו בכה"ג עבור אשתו, ולהניח בידה הנכסים אם הם מועטי', שאינם יכולים להספיק לפי ראות חכמים, מפני שאין דרכה של אשה לחזר ולהשתכר כמו האיש. ויש להתבונן לעשות לאשה לפי דרכה [אם דרכה לחזר ולהשתכר או אם דרכה לישב] בכבוד בביתה ומזה, וכיוצא בזה. ונראה שהכל לפי העניין, ולפי ראות חכמי הדור, וראיה יש לכופו ולהשכיר עצמו, שכתוב בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואזון (ואזון) ואפרנס.
<h2>דף נד.</h2>
עוד משמו. מאלמנה שלא תבעה ולא נשבעה על כתובתה, אם יכול בן אחד שיש לה ליקח משלה בלא רשותה. והשיב, דמותר כל זמן שלא נשבעה.
<h2>דף סג.</h2>
עוד משמו. ונמצא כתוב בספר פסק דין אחד בשם הרב הספרדי, שאם ישנו איש אחד [שהוא] עני ביותר שאין יכול לפרנס אשתו כפי הצורך שכופין אותו ליתן גט, ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו ויתן לה כתובתה, ולא הביא ראיה לדבריו. ועכשיו נוהגים לכוף האיש להשכיר עצמו עבור מזונותיה, ואם ח"ו לא יספיק לה והיא תמצא מלוים שילוו לה בפני ב"ד ויפרעם האיש בעת תשיג ידו מלבד פרנסתו ומחיתו. וכן היה מורי הר"ר בשם רבותיו שנהגינן עתה לכוף האיש להשכיר עצמו עבור מזונות אשתו, אך יש אנשים מערימים בזה, ועל זה נאמר ויראת מאלקיך וגו'. ובלבד שתהא האשה מתנהגת עמו כדין וכשורה. ונראה דאיכא לדמויי להא דאמרו [כתובות מ"ח ע"א] עולה עמו ואינו יורדת, ולההיא [שם מ"ג ע"א] בזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים, ונמצא שהבן נדחה מפני אחותו. ונראה די"ל דכ"ש שיש לדחותו בכה"ג עבור אשתו, ולהניח בידה הנכסים אם הם מועטי', שאינם יכולים להספיק לפי ראות חכמים, מפני שאין דרכה של אשה לחזר ולהשתכר כמו האיש. ויש להתבונן לעשות לאשה לפי דרכה [אם דרכה לחזר ולהשתכר או אם דרכה לישב] בכבוד בביתה ומזה, וכיוצא בזה. ונראה שהכל לפי העניין, ולפי ראות חכמי הדור, וראיה יש לכופו ולהשכיר עצמו, שכתוב בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואזון (ואזון) ואפרנס.
